מגפת הקורונה עלולה להחריף את היחסים בין הקבוצות בישראל – אך יכולה גם לשמש כהזדמנות לשינוי חיובי

המחקר פורסם בהרחבה בידיעות אחרונות 21.5.2020 

 

התפשטות הקורונה מציבה בפני החברה בישראל אתגרים משמעותיים בתחום הבריאותי, הכלכלי והחברתי. בעוד שהנגיף עצמו אינו מבחין בין אנשים ממוצא עדתי, דת, וצבע עור שונה, השפעותיו מורגשות בצורה לא-שוויונית, והאופן שבו הציבור מגיב למשבר ולהגבלות מעורר שאלות רבות באשר להשפעתו על יחסים בין קבוצות שונות בחברה, ובפרט על יחסי יהודים-ערבים ויחסי חילונים -חרדים.

סדרת מחקרים שבוצעו לאחרונה על ידי מרכז אקורד –פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי ומעבדת המחקר PICR באוניברסיטה העברית בחן את התפיסות והרגשות הדומיננטיים בחברה בישראל בימים אלה בהקשר של משבר הקורונה, הן כלפי המגפה והן כלפי קבוצות חברתיות שונות. הממצאים המובאים כאן מתבססים על שלושה מערכי מחקר בהובלת החוקרים פרופ' עירן הלפרין, אלי אדלר, ד"ר נחומי יפה, סיוואר חסן עאסלה ודן ואנדרמולן, אשר התמקדו בחברה היהודית הלא-חרדית, בחברה החרדית, ובחברה הערבית. המחקרים מיפו את רמות האיום בקרב כל אחת מהקבוצות ובדקו את הקשר בין תחושות האיום השונות ורמות העוינות הבין-קבוצתית.

 

תפיסת הציבור את איום הקורונה 

המחקר בדק את תחושת האיום האישי מנגיף הקורונה, אשר מורגש הן בהיבט הבריאותי והן בהיבט הכלכלי. בקרב כל הקבוצות שנבדקו– יהודים (לא חרדים), חרדים, וערבים –האיום הכלכלי נמצא החמור יותר מבין השניים. יחד עם זאת, נמצאו הבדלים בין הקבוצות כך שבאופן מעניין, משיבים ערבים חשו איום גבוה בהשוואה למשיבים יהודים. מבחינה בריאותית, 33% מהאוכלוסייה היהודית הלא-חרדית העידה על תחושת איום גבוהה, בהשוואה ל41% בקרב ערבים; ומבחינה כלכלית, הפער עולה ומדובר ב42% מקרב היהודים הלא חרדים לעומת 66% מהערבים שחשים מאוימים מאוד. החוקרת סיוואר חסן עאסלה מציינת כי ממצא זה עולה בקנה אחד עם "אפקט הגבר הלבן" שמקורו בארצות הברית ומתאר את נטייתם של גברים לבנים (קבוצת הרוב השולטת) להיות פחות מודאגים מסיכונים לעומת נשים וקבוצות מיעוט, זאת עקב מעמדם בחברה הכולל גישה למשאבים סוציו-כלכליים רבים יותר ותחושת שליטה גבוהה יותר. ואכן, על פי כל מדדי האיום והחרדה מהמצב, נשים דיווחו באופן עקבי על תחושת איום גבוהה יותר באופן מאשר גברים, וערבים יותר מאשר יהודים.

יחד עם זאת, באופן מעניין, תפיסת האיום היא הנמוכה ביותר בקרב חרדים, למרות היותם קבוצת מיעוט. על כך אומרת החוקרת ד"ר נחומי יפה כי "אנחנו יודעים ממחקרים קודמים שחרדים חשים פחות חרדה מציבורים אחרים. חוויית האיום מתקשרת גם היא לאותה תופעה של חסינות דתית – קשרי משפחה הדוקים ותמיכה חברתית קרובה מפחיתים את תחושת האיום בקרב חרדים בהשוואה לאוכלוסיות אחרות."

גרף-חווית האיום 

תמרור אזהרה בנוגע לעלייה ברמת העוינות בין הקבוצות 

ההשלכות של תחושות האיום גם הן אינן מתחלקות באופן שווה בין הקבוצות. בשבועות האחרונים נשמעו האשמות קשות בתקשורת וברשתות החברתיות לגבי חוסר הענות של קבוצות שונות להנחיות משרד הבריאות. המחקר ביקש לבדוק אם האשמות אלה קנו אחיזה בקרב הציבור הרחב. מהממצאים ניכר כי הציבור היהודי הלא חרדי תופס את החרדים כאיום משמעותי בהקשר של התפשטות הקורונה, הרבה יותר מאשר הערבים. 44% מהמשיבים היהודים שאינם חרדים מאמינים כי החרדים אינם מקפידים על ההנחיות , לעומת 24% שחושבים כך לגבי הערבים. 44% מאמינים גם כי החרדים מסכנים את כלל החברה בהידבקות במידה רבה, בהשוואה ל17% שמאמינים זאת לגבי ערבים. יחד עם זאת, ממצאי המחקר שנאספו בקרב משיבים חרדים וערבים מראים שעל פי דיווח עצמי, רוב מוחץ (קרוב ל90%) בקרב המשיבים הערבים והחרדים נוטים להקפיד על ההנחיות.

כיוון שתקופות חירום מאופיינות לרוב ברמות גבוהות יותר של חרדה ואי ודאות, החשיפה למגפה ותחושות האיום עלולות לגרום לשינויים ביחסים בין קבוצות, כגון הקצנה של סטריאוטיפים ורגשות שליליים. בקרב המדגם היהודי (לא כולל חרדים) נמצא שמשיבים שהכירו באופן אישי אנשים שחלו בקורונה חשו מאוימים יותר על ידי ערבים באופן כללי והחזיקו בעמדות פחות סובלניות כלפיהם בהשוואה למי שלא הכירו חולי קורונה באופן אישי. לצד זאת, אותם אנשים גם החזיקו בעמדות סובלניות יותר כלפי חרדים. הסבר אפשרי לכך הוא שבמצבים של לחץ וחרדה גבוהים, אנשים נוטים לחוש קרבה גבוהה יותר למי שהם מגדירים כשייך לקבוצה שלהם, ועוינות גדולה יותר למי שהם רואים בו חלק מקבוצות אחרות. בהתאמה, עבור רוב היהודים בישראל חרדים נחשבים לחלק (גם אם שונה מהם) מקבוצת הפנים וערבים לחלק מקבוצת החוץ.

בהתבסס על שילוב של כלל האיומים שנבדקו, משיבים יהודים לא-חרדים שדיווחו על איום גבוה ממגפת הקורונה, תפסו את החרדים והערבים כמאיימים יותר בהשוואה למשיבים שדיווחו על איום נמוך מהקורונה. במענה לשאלות האם חברי קבוצות אלה "מסכנים את כלל החברה בהידבקות בקורונה" ו"מסכנים את עתיד ואופי החברה הישראלית", המשיבים היהודים הלא-חרדים המאוימים יותר מהקורונה דיווחו על סיכון גבוה יותר. הבדל מובהק נמצא גם בין תפיסות המאוימים והבלתי-מאוימים לגבי מדיניות שיש לנקוט כלפי קבוצות אלה. משיבים שחוו רמת איום גבוהה תמכו יותר במניעת קיום עצרות והפגנות של חרדים ונטו יותר לחשוב שיש למנוע מהערבים להשפיע או לקחת חלק בתהליכי קבלת החלטות.

ממצאים אלה מצביעים על הסכנה שבעליה פתאומית בתחושת האיום בקרב הציבור, והם צריכים לשמש כתמרור אזהרה לתהליכים חברתיים שליליים שתחילתם בעתות משבר אך עלולים להסלים אם לא יינקטו מהלכים בשביל למנוע אותן. מכאן שבמציאות הנוכחית מוטלת אחריות כבדה הן על התקשורת למנוע האשמות מכלילות והן על הגורמים המדיניים והארגונים החברתיים להניע תהליכים חברתיים שימנעו את התדרדרות היחסים בין הקבוצות.

 

הבדלים בין תפיסות כלפי קבוצות מיעוט בקרב יהודים לא-חרדים בעלי תפיסת איום נמוכה וגבוהה מהקורונה

הבדלים בין תפיסות

 

מקום לאופטימיות 

למרות התחושות הקשות, ממצאי המחקר נושבת גם רוח אופטמית. רבים מן המשיבים רואים במשבר הקורונה נקודת מפנה והזדמנות לשיפור היחסים בין הקבוצות השונות בישראל. מגמה זאת בעיקר ניכרת בקרב קבוצות המיעוט. הממצאים מצביעים על כך שתחושות איום גבוהות יותר בקרב נשאלים חרדים וערבים מתקשרות דווקא לעמדות חיוביות ואופטימיות יותר לגבי חיים משותפים. ערבים שדיווחו על רמת איום גבוהה הביעו הסכמה רבה יותר באופן משמעותי עם הרעיון שיהודים וערבים בישראל חולקים גורל משותף. חרדים תחת איום גבוה יותר בעקבות המשבר הביעו יותר תקווה לשיפור היחסים בינם לבין החילונים וכן יותר אופטימיות לכך שאחרי הקורונה תגבר האחדות בחברה בישראל.

בנוסף, מרבית המשיבים במדגם היהודי הלא-חרדי הצהירו כי הם רואים במשבר הקורונה הזדמנות לשיפור היחסים ושיתוף הפעולה עם הערבים (45% במידה רבה ועוד 35% במידה בינונית), ו95% מהמשיבים הערבים מצאו במאבק במגפת הקורונה משימה משותפת ליהודים וערבים. נתונים אלו קוראים למינוף המגמה ולהפיכתה למציאות שתהפוך את משבר הקורונה להזדמנות לקידום יחסים שוויוניים וסובלניים יותר בין הקבוצות בחברה בישראל

 

משבר הקורונה מהווה הזדמנות לשיפור היחסים ושיתוף הפעולה בינינו ובין הערבים
*משיבים יהודים (ללא חרדים) 

 

 

מלחמה במגפת הקורונה היא משימה משותפת ליהודים וערבים
*משיבים ערבים 

 

משיבים יהודים משיבים ערבים

 

 

כצפוי בתקופות חירום, להתפשטות נגיף הקורונה ישנן השלכות בין-קבוצתיות אשר דורשות את תשומת לב הציבור ושל מקבלי ההחלטות. לצד זאת, ההתמודדת עם איום משותף בעת המורכבת הזו עשויה ליצור חלון הזדמנויות לטיפוח רגשות חיוביים, סולידריות ושותפות בין הקבוצות השונות. העובדה כי רוב מוחלט בחברה בישראל מאמין שהמשבר מהווה הזדמנות משמעותית לשיפור היחסים ושיתוף פעולה בין הקבוצות השונות הינה מעודדת ומחזקת את ההשערה שפילוג והעמקת הפערים אינם גזרת גורל. עם תשומת לב נכונה לכלל הקבוצות בישראל ונקיטת הצעדים הנכונים, בכוחו של הציבור לייצר להם חלופה בצורת סולידריות הדדית וצמצום פערים, ובכך להפוך משבר להזדמנות.

 

בשבועות האחרונים, צוות מרכז אקורד פיתח תכנים אשר מתבססים על ידע מפסיכולוגיה חברתית על מנת לסייע למחנכים, מעסיקים ומקבלי החלטות בתחומים שונים להתמודד עם התקופה המורכבת הזאת בצורה מיטיבה. נייר עמדה אשר מבוסס על מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה החברתית כולל התייחסות להשלכות השליליות הפוטנציאליות של משבר הקורונה על היחסים בין הקבוצות בישראל, דרכים למניעתן, ומינוף ההזדמנות לשיפור היחסים. בתחום החינוכי, פותחו סדנאות ומערכי שיעור מקוונים עבור אנשי חינוך אשר עוסקים ביחסים בין קבוצות בחברה בישראל בעת משבר הקורונה ונועדו לצמצם את היחס השלילי בין האוכלוסיות השונות ולסייע למורים למנף את ההזדמנויות לקדם יחסים שוויוניים, סובלניים ומכבדים יותר תוך התייחסות אקטואלית לאתגרים שעלו בתקופת הקורונה. בהיבט התעסוקתי, נכתב מדריך מעשי למנהלות ומנהלים בארגונים שמציע פרקטיקות וכלים לשימור ולקידום גיוון והכלה בשוק העבודה כמענה לשינויים במשק ובעולם העבודה בתקופה הנוכחית. בנוסף, כדי לאפשר הוגנות והכלה גם בעבודה מקוונת נכתב מדריך לראיון מקוון אשר מציע דרכים לצמצם חסמים ייחודיים למועמדים מקבוצות גיוון. את כל התכנים השונים ניתן למצוא באתר אקורד.

הממצאים נשענים על בסיס דגימה אינטרנטית של מדגם יהודי לא-חרדי שכלל 647 משיבים, מדגם חרדי שכלל 332 משתתפים, וכן מדגם הערבי שכלל 120 משתתפים. הנתונים נאספו דרך פרויקט המדגם, ונותחו על ידי צוות אקורד והחוקרים המצוינים מעלה.